<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים שצ"ט—ת"ח</h1>
<h2>דף קנ.</h2>
אסור לאדם להלך חפציו בשבת לראות מה צריך לעשות אפי' לדבר מה יקנה או מה ימכור למחר אסור וכן אסור לפקוד גנותיו ושדותיו כדי לראות מה הן צריכין שנא' ממצוא חפצך. וכן אסור להלוך עד סוף התחום ולישב שם כדי שיהא קרוב לעשות חפצו במוצאי שבת אבל לדבר מצוה או לעשות דבר שהוא מותר בשבת מחשיך על התחום. וכתב הרמב"ן ז"ל מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא ארון ותכריכין ואומר לו לעכו"ם לך למקום פלוני ואם לא מצאת במנה קח במאתים. וה"מ כשאמר לו לך בשבת אסור ואע"פי שאמירה לעכו"ם שבות בין אמר לו עשה מלאכה פלוני' היום בשבת בין אמר לו עשה למחר בחול שבות דאמירה דלמחר התיר אפי' לישראל מישראל משום צרכי המילה או המת אבל אמירה או מעשה בשבילן בדבר הנעשה בשבת לא התירו שבזו חלול שבת ובזו אין חלול שבת. וכן אין רשאי באמירה דע"ש אפי' בכלה ומת שהרי מתחלל השבת בשבילן וכל שהשבת מתחלל אסור. ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. כלל אמרו כל שרשאי אדם לומ' לחבירו או לעכו"ם בשבת לעשותו למוצאי שבת מחשיכין עליו. ובעל התוספות כתב שאם יש לו שדה תוך התחום מותר לילך שם ולהחשיך להביא פירות שאומר לטייל שם הלך. ומותר לומר לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש שם בורגנין הולך ואפי' בשבת ואפי' לומר לחבירו לשם אני הולך לך עמי מותר. וכן מות' לומ' לחבירו הבא לי פירות ממקום פלוני למחר עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ואומר אדם לפועל הנראה שתעמוד עמי לערב אבל לא יאמר לו היה נכון לעמוד עמי לערב.
